<h1>סמ"ג עשין סימן צ"ז</h1>
<h2>דף מא.</h2>
כל דיין שדן דיני ממונות וטעה אם טעה בדברים הגלויים וידועים כגון דבר שמפורש במשנה או בתלמוד חוזר הדין ומחזירין הדבר כשהיה ודנין בו כהלכה כדמסקינן בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ג א'), ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם (ע"פ רמב"ם סנהדרין פ"ו ה"א) שמצינו ברבי טרפון (שם) שהורה בכשרה שהיא טריפה והאכילה לכלבים ואמר לו ר' עקיבא שהוא פטור מטעם שטעה בדבר משנה, ואומר שם דאילו איתא בעינא הוה הדרא לכשרות. טעה בשיקול הדעת [ו]מפרש רב פפא (שם) היכי דמי שיקול דעת כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ועבד כחד מינייהו וסוגיא דעלמא כדברי האחר שנהגו לעשות כמותו זהו שיקול הדעת, (ע"פ רמב"ם שם ה"ב) אם היה הדיין מומחה ונטל רשות מראש גולה או מן הנשיא חוזר הדין, שאין יכול בעל הדין לומר מי יאמר שלא טעה באחרונה הואיל והוא [דיין] מומחה (ע"פ רש"י ד"ה במומחה) לסמיכה. והוא הדין מומחה לסמיכה ולא נטל רשות רק שקבלו עליהן בעלי דינין שחוזר ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם (עי' רמב"ם שם ה"ב והגמ"י וכס"מ) כמו שמצינו ברבי טרפון שהיה מומחה ונסמך שאמר לו רבי עקיבא אי נמי בשיקול הדעת טעית כל המומחה לרבים פטור. וגרסינן בפרק קמא דסנהדרין (ה' א') רבה בר רב הונא דן דין וטעה אתא לקמיה דרב אמר ליה אי קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים הא למדת שמומחה שלא נטל רשות וקבלוהו בעלי דינין פטור מלשלם ואם לא קבלוהו חייב לשלם, והוא שטעה בשיקול הדעת אבל אינו חוזר הואיל ואינו מומחה בסמיכה (ע"פ תו' ל"ג א' ד"ה כאן ע"ש). שנינו בפרק עד כמה במסכת בכורות (כ"ח ב') דן את הדין חייב את הזכאי זיכה את החייב טימא את הטהור טיהר את הטמא פירוש עירבן עם פירות אחרות, מה שעשה עשוי וישלם מביתו, והטמא בטל ואם אין שם כדי ביטול ישלם (ע"פ ב"ק ק' א' תד"ה טיהר), ואם היה מומחה לרבים פטור מלשלם. העמדנוה בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ג א') כשנשא ונתן ביד וטעה בשיקול הדעת ובפרק קמא (ו' א') העמדנוה בדקבלוה עלייהו. דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה זה פשרה עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואח"כ ידע שאינו בן שבועה אע"פ שקנו מידו על הפשרה אינו כלום שלא קבל עליו ליתן או למחול לו אלא כדי שיפטר מן השבועה שחייבו בה הטועה וכל קנין בטעות או מחילה בטעות חוזר וכן כל כיוצא בזה (רמב"ם סנהדרין פ"ו ה"ה) כדמוכח בגיטין בפרק קמא (י"ד א') ובחזקת הבתים (ב"ב מ"א א').
<h2>דף קיג:</h2>
רבה רמי, כלומר מקשה המקראות זה לזה, כתיב (שמות י"ח כ"ב) ושפטו את העם בכל עת וכתיב (דברים כ"א ט"ז) והיה ביום הנחילו את בניו, ונחלות כדינין שנאמר (במדבר כ"ז י"א) לחקת משפט, הא כיצד דיני ממונות מתחילין ביום וגומרין בלילה (סנהדרין ל"ד ב'). ורבי יוחנן הכשיר (שם) סומא לדון על ידי כך ממשנתינו ששנינו שם (ל"ב א') דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ומעמידה כרבנן שחולקים על ר' מאיר שעושה הדרשה דמקיש ריבים לנגעים ופוסל סומין לדון. אין מקבלין עדות ואין מקיימין שטרות בלילה מפני שהוא תחילת דין (ע"פ רמב"ם סנהדרין פ"ג ה"ד). וגרסינן בירושלמי (סנהדרין דף כ"ב א') מנין לדיינין שטעו ודנו בלילה שדיניהם דין תלמוד לומר ושפטו את העם בכל עת. תניא בפרק יש נוחלין (ב"ב קי"ג ב') והיתה לבני ישראל לחקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו לומר לך ביום אתה מפיל משפט נחלות ולא בלילה כדרב יהודה אמר רב דאמר שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין ואמר רב חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין.
